|
ההוויה מצביעה עליי באצבע
לא מנומסת ומגחכת כי
אני כלואה בה והיא
כלאה אותי בגופי
ומחשבתי שייכת לי ואינה
יכולה להתנער ממני ולהתמקם
בחפץ או אישה
מבלי לזכור את עברה בי
כי היא מוגבלת בכבלי ההגיון
שההוויה הכתיבה באנוכיות.
המחשבה צרובה בשמו של אדם
ומדממת את דפוסיו |
|
|
כבד את אביך ואת
אמך!
תן להם קצת
מהביסלי בצל,
מה איכפת לך
שיסריח להם הפה? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.