|
עיניי הנמר נעוצות בהכרה
בכאב הקרבן וברהב הטורף
על פני ספירלת החיים הגדולה
לאורך זרמי הנהר הירוק.
איתנים כסלעי הבזלת
אנשי מופת ראשונים
צרובי רגש ולהבה
לאורך צירי האבק.
ניגונים של שעת לילה מאוחרת
לעדרי כוכבים ללא שם
לערפילים המסתירים מעיני את האופק
לגלי הים החמים.
מצופים זוהרים באובך הכתום
פועים בירוק ואדום
את אור האניות הטבועות מן הדעת
את לוחות הפלדה הצובעים את המים. |
|
|
"חשבתם שאלוהים
ריחם עלי כי
השאיר לי את
אשתי? זו הייתה
חלק
מההתעללות!"
-איוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.