[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כלבי אשמורת
/
נופלים השמיים

עליתי על ספינת הפיראטים, ואני תופס חזק והספינה מטלטלת אותי
ומערבלת אותי והופכת ומסחררת. בסיבוב התשיעי הוא כבר לא נתן לי
לעלות, אז עליתי לרכבת ההרים, והרכבת מטיסה ומפילה ומרימה
ומשליכה. בסיבוב ה-13 הוא כבר לא נתן לי לעלות, אז הצתתי
סיגריה ונכנסתי לתוך הלב של העולם. אימה פחד וטרור אפפו אותי
מכל עבר, במראות נשקפו פניי, מפלצתיים, ועל הקירות זלגו דמעות
של קושי שנאחז בעור שיניו בתקווה. קילפתי את הדמעות מהקירות
וניסיתי להחזיר אותן אל העיניים, אבל לא מצאתי עיניים. ואור
בוהק של סם מפוחלץ עיוור את עיניי ורוח של שכול ויופי שטפה את
פניי, ואני מדדה כמו שיכור במבוכי הקיום האנושי אל הגוף הטהור
שמזין את הכול. דרך אנטנות מקוונות האכילו אותי באנשים עם
משקפיים שרכנו על מיקרופונים גדולים וניתחו את כל הטמטום
האנושי (ומי שמנתח טמטום נשמע מטומטם בעצמו.) על ערימות כסף
ישבו חתולים בשפמי שמנת והציפורניים שלהם חדות, מגרדות ופוצעות
את כל מה שסביב להם. אני מדליק להבה מול עיניהם והעיניים האלה
שלהם מהופנטות ומביטות ממבוך של יקום צר ומפוצץ. הם מייללים
כמו מיוחמים ושמים כפם שוב ושוב בתוך הלהבה, לגעת ולהישרף שוב.
אני מדלג על קני תותחים ומצבורי מרגמות ונוחת בשלולית גדולה של
אנשים נמסים. העיניים שלהם מביטים בי מתוך המדמנה וזועקים לי
שאשלוף אותם לאור, אבל יללות צופרים ומלמולי גנרלים רומסים
אותם תחתיהם, ואני שומע מרחוק את קול פעמוני מגדלי ההיסטוריה
מקנטרים בקול צוהל ומחריש אוזניים, וביניהם שורקת שריקתו של
מלאך המוות ההולך ביניהם במגל וברדס ונכנס לתוך העשור הקרוב
כמו בעל מלאכה על מפתן בית מלאכתו. ידיים מוכתמות דם מורמות
מעלה בשחצנות וצרור מקלע חותך את המציאות ההזויה לרצועות
ספגטי. סביבי זוחלים אנשים בתוך צינורות ומדמים שהם חופשיים
כציפור שיר באחו וברקיע השביעי יושב בעל הסוד וסופר כל חלקיק
אטום.

בביתי על המיטה אני פושט רגליי ורואה בחלון ממול את השעה
הראשונה של הבוקר. שמיכה קלה כחולה מכסה אותי, לידי מאפרה
בסיגריה ומשינה שרים ברקע. אני שואף מהסיגריה ופוחד להניח
למילים מפחד המציאות הקשה שמחוצה לי - שמפוררת את לבי לחתיכות
פחם. אני מנחם עצמי שיש לי מוסיקה תמיד, כמעט בזמינות מוחלטת,
ואוכל להתאפס על רקע הצלילים בקפה וסיגריות - אבל לרגע, כי
החיים עוד ימותו, האהבה תכוסח, הטמטום ישאג, זקנות יחפשו
עגבניות בפחים...

ואין לי טענות כלפי אלוהים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שרית חדד, את
בת זונה מזדיינת
שניראת כמו אמא
של שרית חדד!!!
כוס אמא שלך יא
אגואיסטית, את!
והקובי אוז
התורן שלך!!!




מוטי, שמאוד
כועס, לא על
שרית ולא על אמא
שלה ואפילו לא
על קובי אוז!
על עצמו, על
עצמו הוא כועס!
איזה אדיוט
אני!!!


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/07 7:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלבי אשמורת

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה