אחי הקטן, יובל, תמיד, אבל תמיד, היה ויהיה טוב ממני בהכול.
כשהילד היה כולה בן תשע, ככה גבוה. ממש סוס.
גם כשהיה בן 14 ואבא תפס אותו מעשן סיגריה במקלט הוא הצליח
להאשים אותי גם בזה, כשאני אי-שם, בטיול ביוון עם החברים.
זאת פשוט עובדה ידועה שאחים קטנים מקבלים חסינות גרעינית כשזה
מגיע ללקיחת אחריות על השטויות שהם עושים. לא משנה אם הוא היה
בן שש ושבר את הווידאו או שהוא יהיה בן 35 וישרוף את כל חיסכון
הפנסיה שלו על למבורגיני אדומה.
הרווח הארור של שנתיים וחצי בינינו מקנה לו לנצח את המשפט -
הוא צעיר ממך, תוותר לו.
אמא שלי, שעשתה קריירה מלגדל אותי ואת אחי הקטן, החליטה שנמאס
לה להיות סתם עקרת בית.
בכסף של הבר-מצווה היא רשמה אותי ואחי למחנה קיץ באנגליה ואת
עצמה לקורס קיץ בפסיכולוגיה של האוניברסיטה הפתוחה.
אמא נשבעת שיש לי תסביך עם שם של איזה פילוסוף גרמני, אני לא
זוכר איזה בדיוק.
אבל היא משוכנעת שאני תולה את כל הבעיות שלי ביובל, במקום
להתמודד איתן.
ככה שגם הפעם זה כנראה באשמתי.

אני זוכר את היום שאבא הושיב אותי במטבח עם כוס מיץ פטל והסביר
לי שאמא בבית החולים ושעוד כמה ימים היא ואחי יחזרו יחד הביתה.
בתמימות שאלתי אותו אם זה כמו שקיבלנו את השרקן מפינת החי
לחגים ואם בשבוע הבא נצטרך להחזיר אותו לבעלים שלו, בבית
החולים.
אבא רק חייך ואמר שעכשיו סוף סוף יהיה לי עם מי לשחק כדורגל
כשהוא עובד בקליניקה שלו.
היה לי מזל גדול שפגשתי את החבר הכי טוב שלי בגן, בתקופה שאתה
לא באמת יודע במי אתה בוחר והתחביבים המשותפים שלכם הם צבעי
גואש ורובוטים.
מיכאל לא היה סתם הכי מקובל בתיכון, אני די בטוח שבספר
הטלפונים של התיכוניסט הוא היה מסומן אצל רוב הבנות בגוש דן עם
מרקר.
למיכאל היו שתי אחיות גדולות, תמרה ויעל.
הן לא היו כוסיות-על, אבל בגיל 11 כל בת שנמצאת לידך בקירבה
מסוימת, ובמיוחד במקרה שלי, הייתה משהו שאסור היה לפספס.
תמרה הייתה תיכוניסטית ותמיד קראה לי נדבי והציעה לעזור לי
בבעיות השברים העשרוניים שלי.
אפשר להגיד שהייתי די דלוק עליה אז, אבל פחדתי שמיכאל יגלה
ויפוצץ אותי מכות, או יותר גרוע - יפסיק להיות חבר שלי ויכריח
אותי לבלות את כל השעות שאחרי הלימודים עם יובל.
יעל נולדה קצת יותר מתשעה חודשים לפני מיכאל ועד היום אני
משוכנע שמיכאל נולד בטעות, כי איזה הורה רוצה עוד ילד לפני
שיצאו שיניים לזה שלפניו.
יעל הייתה ילדת חוגים וכמעט שלא ראיתי אותה עד שאני ומיכאל
עלינו לכיתה י' והיא הייתה כבר שמיניסטית.

יובל, ככה לפחות אני חושב, היה החבר הסודי שלה כששניהם היו
בחוג ג'ודו.
פעם ראיתי אותם מתנשקים בחליפות הלבנות האלה מאחורי המתנ''ס
השכונתי כשיובל היה רק בן חמש. כשהוא גילה שתפסתי אותם על חם
הוא מיהר לירוק לידה ואמר לה משהו מעליב, כאילו כלום לא קרה.
אבל זה היה מאוחר מדי.
כבר אז ידעתי שלאחי יהיו יותר חברות משלי יהיו אי-פעם.