עצוב לי לראות אותך כך, בחופשת הלימודים, החופש הכל-כך ארוך
וחם, שאת יושבת כל היום בבית, מול המחשב או הטלוויזיה.
בלי חברות, בלי טיולים באוויר הפתוח.
אני לא יכולה להציע לך ללכת לבריכה או לים, לפארק כזה או אחר,
כמו שאר בני כיתתך, שמבלים כעת בטיול בארץ או בחו"ל או בפארק
שעשועים או פארק מים מרענן.

עצוב לי, שמרוב שעמום את רובצת רוב היום בבית ולא מנסה למצוא
לעצמך תעסוקה.

גם אני הייתי ילדה פעם, כן, את אולי מתקשה לדמיין את אמא שלך
כנודניקית איומה, שמתישה את הוריה ומציקה לאחיה ואחותה.
אבל גם אני עברתי חופשים גדולים מדי שנה בקיץ וחופשות משעממות
ממלימודים.
גם לי לא היו חברות רבות, אבל גם לא היה לי מחשב ובטלוויזיה
שידרו רק שלושה ערוצים ורק אחד מהם בעברית.
גם אני לא יכולתי ללכת לים או לבריכה מתי שהתחשק או לפארקים
וטיולים בארץ ובחו"ל.

אז מה שאני עשיתי, הפלגתי על כנפי הדמיון והשתמשתי בכישרון
העיקרי שלי: כתבתי שירים וסיפורים.

גם לך, ילדתי המקסימה והמוכשרת, יש כישרון נדיר אשר יכול לספק
לך תעסוקה ושעות של הנאה, ברגעים של שעמום ועצב.
עצמי עינייך ודמייני עולם קסום, דמות מעניינת והעבירי את
המראות  שבדמיונך אל הנייר, עם הצבעים שאת, בכישרונך הרב,
הופכת מכתם ועוד כתם, ליצירת מופת של ממש.

צאי אל הרחובות, הביטי מסביבך ותראי, שעם דמיון, הקשבה ומחשבה
תגלי עולם חדש, עולם נפלא, במקום ישן ומוכר, שבו את גרה.

ילדתי האהובה, אני לא מצפה ולא רוצה שתנסי להיות דומה לאחיותיך
או לי, אפילו לא טיפה.
כי בכל אחד מאיתנו מסתתר כישרון גדול, שמתחבא ומחכה להתגלות
וכל אחד מאיתנו הוא עולם קסום של חלום ודמיון.

אז אל לך להיות עצובה ילדתי, על החופש המשעמם והזמן המתבזבז.
גלי בעצמך כמה כישרון טבוע בך.

אני מאמינה בך.
האמיני גם את בעצמך!

אוהבת אותך תמיד
אמא