למרות ששער היית לקוצים לא ויתרת.
קצות אצבעותיך מדממים, ולא ויתרת.
עם כל ניסיון הפצעים העמיקו, אך לא ויתרת.
האם טיפשות היא או קסם, שלא ויתרת?

בעיקשות עיוורת נלחמת, ולא ויתרת.
בראותך את עלי הכותרת היפים, לא ויתרת.
מהופנט אל האדום העמוק לא ויתרת.
האם טיפשות היא או קסם, שלא ויתרת?

תוך התעלמות מן הסכנה, לא ויתרת.
רצית את השושנה לעצמך, ולא ויתרת.
לא ראית דבר מלבד היופי, ולא ויתרת.
האם טיפשות היא או קסם, שלא ויתרת?

גם כשהבנת שחסר הסיכוי, לא ויתרת.
ידעת שלא תהיה היא שלך, ולא ויתרת.
נפצעת, נחבלת, נואשת, ולא ויתרת.
האם טיפשות היא או קסם, שלא ויתרת?

ככל הנראה זו עיקשות מיותרת,
גאווה שגרמה לך להתנהג כמו פרד,
טיפשות, ולא קסם, היא שהנחתה את מעשיך,
ועד עתה (ואולי לעולם לא) לא החלימו פצעיך.