בעיר התחתית של חיי
מוכר לי בקרן הרחוב זקן עיוור
שתיקות עטופות נייר כסף
100 רובל הוא אומר
וכל השתיקות האלה
שלך
(אפשר גם לחמם מעט בתנור)
בקצה סמטה בניחוח קפאין
מוכר האשליות מהנהן בראשו
כמו מתיר לי להתקרב
בוא ילד, נשארה לי שקית
אחרונה
קח. לך. תהנה. חינם.
תפתח לבד בבית.
מונית רפאים מסיעה אותי
על כבישים שמתפתלים
(דורסת חלומות שנשכחו על כביש)
אושרי טמון בשקית נייר סגורה
מריחה לבנדר וקפה קולומביאני משובח.
בזמן האחרון אני נוטה לכתוב מילים (שחוששות להיכתב). אני נוטה
לעטוף את עצמי בסוגריים מעוגלים (בדיוק כאלה). חיוכים צרובי
זימה שנמכרים לכל המרבה במחיר, כמו משחקים עם סוף ידוע
(מראש).
בזמן האחרון אני נוטה לכתוב שקרים (סגולים, כמו שאמרת שאת
אוהבת), אני נוטה לדלות אמיתות מנותצות מתחתית הבאר, נוטה
להותיר קליפות מילים, נוטה לשכוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.