אם רק היית יודע מה עובר עליי בכל פעם שאני שומעת את הקול
שלך,
כל פעם שאני רואה אותך, כל שנייה שאני מעבירה איתך בשיחה,
במשחק, בחיבוק, בנשיקה.
אם היית יודע כמה אני מייסרת את עצמי לשמור את הרגש הזה לעצמי,
בסוד.
איך אני נמסה כל פעם מחדש כשאני רואה את העיניים המדהימות האלה
שלך, את המבט, את החיוך.
איך הלב שלי דופק בכל פעם שאתה מדבר איתי, שם עליי יד, מעביר
אותה על גופי.
שוכבת פה מסתכלת על השעון ותוהה מתי אני אזכה שוב לראות אותך,
לחבק, לנשק. להרגיש נאהבת, להרגיש שאתה שלי.
להרגיש שהכל טוב בינתיים ולקוות שככה זה יישאר.
והלב שלי צוחק עליי. עושה עצמו פועם. פועם, כן בטח.
לא כשאתה לא כאן.
לוקחת לעצמי שאסור לי להרגיש ככה.
למה? למה אתה גורם לי להרגיש את הרגשות הארורים האלה?!
אבל מצד שני, אתה לא אשם.
אין לך מושג.


מחשבות מטופשות של בת 15 מטופשת עוד יותר.