את מעגל הפרי-נפתחת ונסגרת
באותה נקודת-מוצא
כמו נשל הנחש, מוחשית
ונשארת
נקייה וזהובה.
זו את שהבאת את עיר
הבירה
על חומותיה
העצובות
אל לב המדבר
הדרומי ביותר
והצגת אותה לשכנים.
צבעת אותי בעפרונות מחודדים-דוקרים
בצבעים טבעיים
זרקת לי את האמת בפנים.
את מדביקה אותי,
משתיקה אותי
ומרתקת
לכתמי השפיות על
המדים
כי הם שם, מוחשיים ונשארים
את מלחיצה אותי,
מקפיצה אותי
מרקידה אותי באולמות חשוכים
מנשוא,
מראה לי את מפת הדרכים.
את עושה אותי נמסה ומטפטפת דמעות חמות
כמו שעווה על החול
אני נשפכת
ומתקשה בלעדייך.
אל תיעלמי לי.
אל תיעלמי.
-לשולצמן- |
