לקחת את היד וסובבת

עצם פה, עצם שם.

התחיל לכאוב ושאלת

מה קורה פה בעולם?



ואני התחלתי לבכות

רק בגלל שרציתי לצרוח.

אף פעם לא הפסקת לשתוק,

רצית כבר לשכוח.



שסובבת זה בסדר,

שפה, זה גם.

אבל איך,

איך אפשר לחיות,

כשעצם אחת עוד שם?



מתי תחזור אליי?

יחזרו חיבוקים ונשיקות

מתי בין שוב ידיי

יזרמו האצבעות?



ליטופים חמימים,

בשעה של שקיעה.

חיבורים אחרונים,

לפני שעת פרידה.