ילדה-אפרוח לא תוכל לפרוח,
אם לא תפרוץ את הקליפה.

שנים שהיא כלואה בביצה,
טומנת ראשה בחול -בת יענה.
המילים לוחשות לה: "צאי וראי".
... והיא כולה ציפייה לשטיח אדום,
שימתח על המסלול הבטוח רק בשבילה.

ילדה-אפרוח לא תוכל לפרוח,
אם לא תפרוץ את הקליפה.

שניות, דקות,שעות וחודשים,
במקבץ, במארג חיים אינסופי.
החלומות שלה נעולים בתיבה אבודה,
מאובקים ושכחו את פשרם.
... ובליבה תשוקה מרירה שכבתה.

ילדה-אפרוח לא תוכל לפרוח,
אם לא תפרוץ את הקליפה.

אחרי שנים של חיים לא לה,
אחרי שחשבה שלא תשוב לעולם.
לפתע הסדק בדוק הקליפה חרץ דינה.
לאט, לאט ובזהירות למציאות לא מוכרת,
פיסה אחר פיסה כתינוק היא מגלה,
את האור, החיים והשמחה.

ילדה-אפרוח רוצה לפרוח,
סוף סוף פרצה את הקליפה.

דמעות של אושר ולב שמתחיל לפעום.
חיוך אוהב בצעד מהסס שולח תקווה.
היא תוכל להיות כל שרצתה להיות,
היא תגיע רחוק במסלול החיים.
מאמינה סוף סוף בעצמה.

ילדה-אפרוח  לומדת לפרוח,
חופשיה, נטולת קליפה.