בס"ד.

Breakaway - כי לפעמים צריך ריחוק זמני מאנשים שאוהבים.

זהו, החלטתי.
אני מצטערת שזה נעשה ככה, בלי להגיד לכם, בלי ליידע אתכם
אפילו, ובלי שלעולם תדעו למה ואיך. בעצם - אני מצטערת שזה נעשה
בכלל. אבל אני כבר מוותרת.
אני יודעת שעטפתי את עצמי בביטויים כמו "לא נופלת" או "לא
נשברת", אבל אין כזה דבר, אני כן נפלתי. עמוק מאוד אפילו,
ונשברתי לאלפי רסיסים קטנים וחדים כמו סכין שכל אחד מהם פצע את
הלב שלי והשאיר שרידי זיכרון לטווח ארוך מאוד ואולי אפילו לא
מוגבל.
כולכם מהווים חלק בלב שלי. וכולכם תהוו גם חלק מהעבר שלי. חלק
בלתי נפרד מהחיים שלי.
אני נאלצת להתרחק מכם, לטובתי.
זה לא מיטיב עימי כל המצב הזה... אני אוהבת אתכם. אוהבת מאוד.
הייתם חלק בחיים שלי שלעולם לא אשכח. החלק הכי יפה, הכי מרגש.
אבל גם הכי כואב.
החברים הכי טובים שהיו לי אי- פעם. החברים הכי חברים שהיו לי
אי פעם... ועכשיו, זה כל כך קשה, זה כל כך עצוב לומר לכם שלום.
בעצם להיפרד מכם, אפילו בלי לומר שלום.
אני לא יכולה להסביר לכם, זה קשה להבין אותי או את מה שעובר
ועבר עליי...
התקופה הזאת כל כך העיקה עליי, אפילו שהיא כבר דיי מאחוריי -
היא עדיין כאן, וחותכת אותי בכל יום מחדש.
אתם האנשים הכי קרובים אליי, התמסרתי אליכם כמו שלא התמסרתי
מעולם לאיש. תמכתי בכם ועמדתי לצידכם לאורך כל התקופה הזו,
כשבעצם איש לא בא ובדק- אוליי גם אני צריכה תמיכה. ואו-הו [!!]
ועוד איך הייתי צריכה תמיכה, אבל בודדים [!], מעטים במספרם
האנשים שהתעניינו- ולהם מגיעה את מלוא ההערכה.
אני אוהבת אתכם, ואני בטוחה שגם אתם אותי... אבל אולי מוטב
לכולנו להמשיך איש-איש לדרכו שלו...
אמרתם מילים שכ"כ פגעו בי, גם אם לא בכוונה. אחרי כל מה
שהענקתי - אתם צמצמתם והפחתתם בכך. לא הערכתם מעולם עד הסוף.
וגם זה - לא בכוונה.
אני לא מאשימה אתכם - כלל וכלל לא. אף אחד בעצם לא אשם כאן.
לעולם לא הייתי מתרחקת, אם הייתי יודעת שאתם עדיין זקוקים לי,
שאתם צריכים אותי כרגע.
אבל בינתיים אתם דיי בסדר. הענקתי לכם המון ממני, ואתם לא
זקוקים לתמיכה שלי או עזרתי כרגע. אז אני מבינה שעכשיו זה
בסדר להתרחק. שאני לא "נוטשת", "זונחת" אתכם או משהו כאשר אתם
צריכים אותי. לעולם גם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי מתרחקת
בידיעה שאתם צריכים אותי לצידכם, שרע לכם, או שאינכם במצב טוב-
הייתי נשארת אפילו אם זה היה מביא עימו כאב ופגיעות נוספות
מציכם [גם כאלו שרובן אינן מכוונות], כי אני אוהבת אתכם בסופו
של דבר. ואוהב גם כשאהיה רחוקה....
אבל אתם דיי בסדר כרגע, בסדר גמור.
ולכן אני יודעת שאולי זה עצוב וכואב, אבל זה בסדר כרגע לעזוב
קצת. לא לעזוב טוטאלית, אלא להתרחק. אני חייבת את זה לעצמי.

אז עכשיו נותרתי כאן מלאת שאלות ותהיות ואחרי שבדקתי את כל
האופציות, החלטתי שזהו... I give up.

אז...
גם אם זה כואב עכשיו,
גם אם זה עצוב עד מאוד,
גם אם זה כרוך בשברון לב נוסף.
אני לא ממשיכה יותר
אני חייבת את זה לעצמי.
החלטתי, וזהו. אני מתרחקת מכם...
אבל זו הבחירה.

ואולי, ייתכן מאוד שכשזה קצת ירפה, וקצת ישתחרר, והפגיעה
והכאב יהיו פחותים - אז נחזור להיות מה שהיינו פעם.
אולי...

אוהבת, ואהבתי תמיד, עד מאוד.

"Nobody said it was easy
It's such a shame for us to part
Nobody said it was easy
No-one ever said it would be this hard
Oh take me back to the start..."

The Scientist / coldplay

זה עצוב מאוד לדעתי, אבל זה הגיע לרמה שבה כבר לא הייתי
מסוגלת.
אני באמת מצטערת. באמת שכן.אני לא מתנתקת. אבל כן מתרחקת. [לעת
עתה. הכל זמני. אני לא נוטשת].
רק מקווה שתבינו. שפגעתם. אפילו אם לא תיכננתם.
אני אוהבת אתכם. 3> .