את מנסה להעניק לו את כל אהבתך,
נתח אחר נתח לבלי מקום לספק,
את הבלתי אפשרי מנסה לעשות
והוא, כאילו לא שם,
מתעלם סגור בתוך עצמו,
בתוך עולם משלו,
עם הרצונות,
עם השאיפות,
עם הרדיפות,
ואת - את שם,
שם בקצה המנהרה,
אור קטן כשהשחור מעפיל על הכל,
האור קטן אך בולט,
אור קטן, חי, נושם, קיים
אדם, גוף בשר ודם.

ככה את סוחטת נשמתך
מפריחה חיבוקייך,
נשיקותייך עוטפות אותו
והוא מקבל, מקבל
וכשנזכר הוא ומתחשק לו,
הוא נמצא, נותן כדי להשתיק,
מנסה להדחיק את מה שמציק,
נותן רק משום מראית,
אומר אוהב, אומר חושב,
אומר ואומר
ועם מילותיו רגשותיו סוגר.