[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל סקא
/
הספר

עוד יום עמוס ברוח חמה ומספריים עבר.
אני חושב שמספר הלקוחות הגיע היום למשהו בסביבות ה-25.
כן, יום ממש טוב.
העבודה היא לא כזאת קשה, לוקח כמה קצוות, גוזר, מסלסל, מחליק,
מבקבק, זה כל מה שצריך.
פעם הייתי חופף אבל עכשיו שהתקדמתי וכבר יש לי מספיק כסף, יש
שתי בנות שעושות את זה בשבילי, אני מרוויח זמן, עובד על יותר
אנשים ומרוויח יותר כסף.
המון אנשים מעניינים מגיעים אליי למספרה.
אני אוהב בעיקר את הנשים, הן תמיד מתחילות להשתפך ולספר לי את
כל הצרות שלהן בזמן התספורת, הפן או הצבע. קחו את רבקה
זילברשטיין, למשל, אחת הלקוחות הקבועות שלי מזה כמה שנים. כל
תקופת זמן מסוימת היא מגיעה למספרה ומספרת על הריבים שלה עם
בעלה ועל איך שהם משלימים אחר כך.
אני חושב שבשביל להיות ספר צריך להיות לך ידע כלשהו
בפסיכולוגיה. זה אפילו אותו שורש - ס.פ.ר. זה יכול להיות לספר
שיער וזה יכול להיות גם לספר סיפורים. רבקה זילברשטיין ידועה
בתור אחת שמדברת המון, רוב האנשים כאן שונאים אותה אבל לא
יודע, אני דווקא נורא אוהב לשמוע אותה.
יש לי המון לקוחות קבועים במספרה. דוגמה בולטת נוספת לאחד מהם
הוא אורן. אורן הוא חולה סרטן שמגיע למספרה כל שמיני לחודש
ומבקש להסתפר.
אני זוכר את הפעם הראשונה שאורן הגיע למספרה, איך הסתכלתי עליו
המום. לא רק אני, כולם.
הוא נכנס דרך הדלת תוך כדי שהוא עושה תנועה בידיו כדי להזיז את
השער שכלל לא נמצא על הראש שלו. הוא התיישב על כורסת ההמתנה,
לקח בלייזר והתחיל לעיין בו.
לקח זמן עד ששבתי לעבודתי והמשכתי לספר את רבקה זילברשטיין
שהפסיקה לדבר בפתאומיות על החשש שבעלה בוגד בה כשאורן נכנס. את
רבקה זילברשטיין, כמו שציינתי בהתחלה, קשה להשתיק כך שכשהיא
שותקת זה רק כשקורים מקרים חריגים. כולם הביטו על אורן מעיין
בבלייזר בשגרתיות כזו. סיימתי לצבוע לרבקה זילברשטיין את השער,
היא הוציאה כסף מהארנק, הניחה אותו על הדלפק ויצאה תוך כדי
שהיא מביטה באורן. שרר שקט במספרה כשאורן נכנס, שקט מעיק. הוא
הרגיש את כל מה שקורה מסביבו אבל זה לא הפריע לו. קינאתי בו על
זה.
"תורך", אמרתי לו. אורן ניגש לכיסא. "מה אני יכול לעשות
בשבילך?" אמרתי, "הגיע קיץ ונהיה ממש חם, החלטתי להיפטר מהרעמה
הזו". השתהיתי מעט אבל אז פעלתי לפי הידע שרכשתי בקורס
פסיכולוגיה שלקחתי לפני כמה שנים. לקחתי את המספריים, בחנתי את
הראש של אורן והתחלתי לעשות תנועות גזירה קרוב לפדחתו. הוא
הסתכל עליי דרך המראה בתמיהה. "יש בעיה כלשהי?" שאל. הפסקתי
לגזום את האוויר שמקיף את הקרחת של אורן ואמרתי "אדוני, אני
נורא מצטער אבל אין לי מה לגזור." "מה זאת אומרת?" "הייתי שמח
לעשות כל דבר למענך אבל אתה קירח, אדוני, קירח משערות על
הראש". אורן צחק. "קירח? אני לא קירח, רואה את הרעמה הזו?"
אורן הצביע על פדחתו, "היא מוכיחה את זה". "אני מצטער אדוני,
אני לא יודע מה עוד לעשות", אמרתי. אורן חייך, קם מהכיסא ויצא
החוצה בזמן שכולם, כולל אני, מלווים אותו עם המבט. כשיצא מן
הדלת הביט במבט מצביע אל עבר השלט בחוץ, ולאחר מכן חזר כשחיוכו
עדיין מאיר את פניו. "כתוב בכניסה על השלט בענק שאתה ספר,
נכון?" אמר. "כן אדוני", עניתי. "האם אתה הוא הספר במספרה
הזו?" שאל. "כן, אדוני," עניתי. "אז ודאי שתוכל לעשות משהו
למעני, ספר אותי." "אבל אדוני..." "שום דבר לא יכול לעצור ספר
מוכשר שעובד במקצועו שנים כה רבות", עצר אותי. איך הוא יודע
שהמספרה בבעלותי זמן רב? שאלתי את עצמי. אורן שוב התיישב על
הכיסא, כיסה את עצמו בחלוק והמתין בסבלנות. לא ידעתי מה לעשות,
ראיתי שהוא אינו מתכוון ללכת. "אז באיזה סוג של תספורת אתה
מעוניין?" שאלתי. "תקצר אותו, תגזום את הקוקו, החלטתי שהפעם
אני לוקח סיכון והולך עד הסוף, איך תמיד אמרת לי? 'סמוך עליי
בני, אני יודע את עבודתי'." שוב לקחתי את המספריים בידי. "רק
בקשה אחת", הוא אמר. "כן, אדוני?" השבתי. "תעשה מה שאתה חושב,
רק לא קרחת, זה פשוט מזוויע לדעתי".
חייכתי. נזכרתי באורן הקטן, אורן של פעם עם השער הארוך שלא היה
מוכן להסתפר בשום פנים ואופן אפילו כשהיו לו כינים ואפילו
כשהקצוות שלו היו שרופים לגמרי.
שבכל פעם מחדש אמו הביאה אותו למספרה ובכל פעם הוא היה בורח
מחדש. אותו אורן מיוחד.
קירבתי את המספריים לשער שלו, הוא שם לב שזיהיתי אותו.
הרגשתי.
עצמתי את העיניים והרגשתי איך כל אחת משערותיו השקופות נגזרת,
את הקרה שנוצר אט אט, הקרה שתמיד חלמתי לעשות לו, הקרה שידגיש
לו את הפנים והעור החלק ויבליט את הגבות המשורטטות המקסימות
שלו. לאחר כמה דקות, כשהרגשתי שהשער מושלם וכל שערה יושבת
במקומה אמרתי "זהו, מה אתה אומר, אדוני?" "שינוי גדול יש כאן,
מדהים, בדיוק איך שדמיינתי את זה, תודה לך, תודה רבה לך."
הרגשתי את ההערכה שלו.
הוא הוציא 50 שקלים מכיסו ונתן לי אותם.
מאז, כל שמיני לחודש הוא מגיע באופן קבוע, קורא את אותו עיתון
בלייזר בזמן ההמתנה ומתיישב על הכיסא הקבוע שלו עם החלוק הקבוע
שלו כשהוא אומר "את התספורת הקבועה, אתה יודע, אורכת מהר הרעמה
הזו".
היום התשיעי במאי, אורן לא הגיע אתמול וגם לא היום.
אני לא חושב שהוא יגיע כבר.
אולי זה כי התספורת האחרונה הייתה קצרה מדי?...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/8/07 11:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל סקא

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה