קיץ

בהירות של מפגש
נסיקה בנקודת האינטימיות.

קו אופקי מטושטש קרע מתווך
בין גווני תכלת וצהבהב אפור,

הרוח בחלל הפנוי שטה ללא תחילה
קרן לובן בוהקת  עלי דפנות שדות החיטה הפרושים,
בבהירות מסמאת אור מקיף.


סתיו

אובך בפסגת ההר

רוח לבשה פאת עב אפרורי,
ערפל פרוש לקרומי מעיינות,
הלך שזוף חמה על לשונו רסיסי צינה,
אל שבילי כמיהה וכיסופי רוויה
תוך פונדקי תפילה.


חורף

זיכרון צורב
מבצר מפני שכחה.

נתזי דמעות שמיי סתר נטחים
על גביי זרועות אילן פרושות חסרי מעטפת,
והיא כמוסה ונסתרת בחביונותיה בוערת,
חוט מתוח אל האין הולך פוחת ונאכל.