בר אל / הערוגה מקיצו של יום |
אני כמעט מקנאה בה.
כל כך הרבה זמן אני שם
אפשר לומר שאני כבר חלק ממנה.
תמיד יש את אותה ההרגשה
להישאר או ללכת, ואם כן אז לאן?
כי אף פעם באמת לא הייתי חלק משם.
המבוגרים לא מבינים דבר
אמר הילד ושינה עורו
אך היא נשארה במקום
וכבר שכחתי מי אני בכלל.
כיסינו את עיוורוננו ברשת שחורה
זה שיר אחרון לעת פרידה
ולא היה זה אח או מכר.
הלבנה לבדה תישאר לשמור על הגינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|