כבר בירידה בתחנת הרכבת גארג' לגונס - סרסל
התרגשות גדולה מבעבעת באוויר.
כניסת הבניין ברחוב אונורה דה בלזק מספר שמונה עשרה
מדיפה ערבוביית ניחוחות קור עץ ואושר.
בבית, מחכה, ערוכה כהלכתה, ארוחת מולוכייה
מלווה במגש גבינות עמוס ובבקבוק יין.
לקינוח מציג לנו דוד ג'וזף, מוס שוקולד מעשה ידיו.
אחר כך, בשעה שדודה אונרייט, שוקדת על בינוי הריסות המטבח
נפתח בחדר הקטן אולפן.
ג'וזף פותח את הטרנזיסטור על הגל הקל
ואני נכנס לנעלי המורה לעברית בשיא ההתלהבות והמרץ.
מאז ועד היום אני שומע אותו אומר:
"אינני יודע אינני יודע"
פנינים ארכאיות בשפתנו התנכית,
מקשטות ראשי, עטופות במבטא צרפתי - מצרי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.