ישות נצחית / על השכחה |
נפרסו לפתח עיניי הכואבות
ברשפים של אש ותימרות עשן
כמשך סופת השמיים המצהיבה.
הערפל השתרג לחיי
מבעד למעטה העלטה הכבדה
כול תופי המלחמה צרמו בקול
את יבבת התינוקות הנטושים.
מפתני המוסר הוקרבו למולך
בדגלי לאום של כחול ולבן
יריעות בד אדומות נפרשו לאורך גדר המערכת
כטיפות דמם של היפים בבנים.
שכחתי לומר שהתעוררתי לתוך סיוט מתמשך
על פרקי אבות גנוזים
על מסורות של אובדן צלם אנוש
על טוהר הנפש שנשכח מהארץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|