-פלאש פלאש-
הפלאש עוד מהבהב לה בעיניים, לאחר שהרימה את ידה למעלה עם
המצלמה, אחרי שלחצה לחיצה מספיק ארוכה וחזקה על הכפתור, מנסה
להסתכל במבט כמה שיותר חודר, כמה שיותר כואב.
מסתכלת איך יצאה התמונה, אם ההבעה התמימה אך מיוסרת שלה יצאה
כמו שרצתה.
נרקיסיזם סמוי להמונים.
"לא יצא כמו שרציתי".
היא מנסה שוב, הפעם יצא טוב, אבל היד החלה לכאוב לה.
לפעמים תהיות עולות בראשה, האם אנו מחפשים דרך למצוא עצמנו דרך
התמונות? או להציג עצמנו כמו שהיינו רוצים להראות מזוויות
צילום שונות? מאות תמונות בערימות - ומה התכלית?
לפעמים נדמה לי כי זה באמת סוג של חקר עצמי, אולי למצוא תשובה
לשאלה לא ידועה.
וזו הרגשה נוראה, אנו מוצגים לראווה כדי למצוא נחמה בכך שאולי
בעולם הגדול והמדהים אך מזעזע של הרשת מישהו יאהב אותנו.
"לעזאזל עם זה, התמונה יצאה מטושטשת,ננסה שוב".
אבל למה לנסות?
לא יודעת אם היא עושה זאת לעצמה או לאחרים. אולי מישהו מושלם
יסתכל על זה ויחשוב איך פספס פרח כה נדיר.
היום כל אחד מחפש ייחוד, עד שאפילו את המיוחד קשה למצוא.

-פלאש פלאש-