בעודי פוסעת פה בדרכים
אני מתבוננת על כל האובדים
אשר אינם יודעים במה לבחור
האם בחושך האם באור
שנים של מסע פה עברתי עדיין תשובה לא מצאתי.
חושך
מתמסרת לאחד מתפללת לאחר.
סוגדת לאחר ומבטיחה לאחד.

אני פה כמוהם לא יודעת לא מבינה
מה היא הדרך הבטוחה
כיצד אנוח על זרי דפנה
עולה על הגבעה עוצמת עיניים ומדמיינת את העולם הבא
לאין אלך?
דרך מתפצלת.

פה בעולם הסוער אנו האובדים מקוללים
כה רחוקים מהאמת ומהשקר
המציאות אינה מילה  רק תפילה עגומה
אדם אשר יושב שם על הגבעה מתבונן בנו בתקווה
ואומר ת.נ.צ.ב.ה.