ישות נצחית / עיניים בוהקות |
לאורך ציר הסופה והפחד
עצמי את עינייך יפתי
ראי שם ממלכת האלים צפונה.
רוחות הקיץ החמות
נושבות בתבניות האנשים
בזויי דעת ואהבה
כאריגי פשטן בלויים לצד הדרך.
מרקמים מחוספסים על הלשון
כעפר הארץ המקודשת
בטעמי לוואי של חידלון מוסרי
כאבני הגיר השרופות של ההיכל.
תמציות רפאים בקרבי
לוטשות את חושי הארציים
להבנה שלמה של משך הלילה
כול כך הרבה כוכבים בעינייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|