6.05

אם תשכח, אני אדהה
ואם אדהה כבר לא אהיה
ואם אהיה אתה תברח
ואם תברח אני אבכה.

כי אני תמיד דוהה בסוף
כי אני אף פעם לא
באמת
כי אני תמיד מתנפצת
כמו גלים על החוף
שנעלמים בבוא
העת.

ולך תצרח בקול רחוק
את כל מה שהלב
רוצה לשתוק.

אתה יכול
אולי
בינינו
לחבק אותי עכשיו?

[עכשיו זה לא מחר
ולא אחר כך ולא עוד מעט
ולא אולי ולא לא.
עכשיו זה כאן
בזה הרגע
עכשיו זה פה, העכשיו הוא פה.]

זרות איומה
וריקנות עצומה
איך תסביר את זה, איך,
אין מילים, יש דממה.

כי אני תמיד דוהה בסוף
כי אני אף פעם לא
באמת
כי האמת הזו לעולם
לא תחלוף
אני יודעת, אני מרגישה,
אני לא אוהבת,
אני שונאת.

[ועוד יותר שונאת
לשנוא.]

[אז תבוא כבר.
אז תבוא.]