|
אם לקחת את חייך, או שזו הייתה תאונה
זאת לא אדע,
אך תמיד אזכור כמה שהיית מקסימה.
מימי התיכון אותך אני זוכרת
לא היינו כה קרובות,
אבל אותך החשבתי כאחת מהטובות.
לא אמרת לי אף-פעם מילה מכאיבה
ותמיד אליי היית נחמדה.
אז איך זה שאת לא איתנו?
למה נעלמת כך מעינינו?
עצב עוטף אותי, כשבספר המחזור אני מביטה
ורואה את פרצופך שם בתמונה מחייכת
ואז אני חושבת איך זה יתכן
שאת כבר לא קיימת?
מוקדש לטלי לוי ז"ל |
|
|
כל הדרך מקרתגו,
לאירופה, דרך
האלפים, על פיל
מזורגג, יש לי
שפשפת,נגמר
האוזו, והמחשב
לא מוצא סרבר
לבמה חדשה!!
(חייל פוני
שבוז. ואין
הכוונה לפוני
כגון סוס קטן או
שיער על המצח.
החסרונות
המחרידים בכתיבה
ללא ניקוד.
ג'יזס.)
(ג'ונסון בשיעור
היסטוריה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.