אני עדיין זוכר איך הכל התחיל.
שמעתי עלייך מצביקה. הוא סיפר לי עלייך רק דברים טובים. את
הדברים הרעים, ונכון שהיו מעט מאוד כאלה, הוא החליט לחסוך
ממני. הוא נתן לי את המספר שלך וכבר למחרת התקשרתי ואת
הגעת...
הפעם הראשונה, אני בחיים לא ישכח את הפעם הראשונה, את נראית כל
כך שלמה, כל כך חדשה ו"טרייה", כאילו אני האחד שלו חיכית כל
הזמן הזה.
בפעם הראשונה היה לך יופי פשוט כזה בלי כל מיני תוספות
ועניינים, בחיים לא ראיתי כזה דבר. יופי בדיוק כמו שאני אוהב
נקי ופשוט, תמים.
התחלתי להזמין אותך אליי יותר ומפעם לפעם זה רק נהיה יותר
טוב.
כמעט תמיד מדייקת, בלי דקה איחור, בדיוק כמו שאני אוהב.
לפעמים, היית מאחרת. ואני הייתי מחכה לך, מסתובב בבית כמו
מטורף, ואת היית יודעת את זה יודעת שאני משתגע כבר שתבואי. אבל
כשהיית מאחרת היית גם מפצה אותי על זה בדרכים המיוחדות שלך,
"פשוט מושלמת", הייתי חושב לעצמי.
לאט לאט נהייתי נועז יותר ומנסה איתך כל מיני דברים חדשים,
אפילו עם אננס. עם אף אחת לא ניסתי את זה עם אננס.
אני זוכר שפעם אחת באת כל כך חמה, כל כך מזמינה, פשוט רותחת,
ואיך שהגעת לא יכולתי להתאפק פשוט טרפתי אותך, זה היה כל כך
טוב, וראיתי שגם לך טוב ושגם את נהנית. אני חושב שבפעם הזאת
השארתי לך את הטיפ הכי גבוה שאי פעם השארתי לאחת.
ואז המחירים התחילו לעלות, אבל אני לא עמדתי בפיתוי, אני
המשכתי להתקשר ואת היית ממשיכה לבוא, לא היינו עושים את זה כמו
כולם רק במטבח ובסלון, הייתי אוהב לעשות את זה גם בחצר ועל הגג
ופעם גם במכונית, זה היה טוב ולא משנה איפה.
ופתאום שמועות, שאת גם אצל אחרים, וגם לאחרים את עושה טוב,
בדיוק באותם מחירים ואז אני מבין שהכל היה סתם, שבשבילך אני
סתם עוד אחד.
ואפילו אצל צביקה היית, אצל צביקה... אני פשוט נשברתי, לך זה
לא יעבור בשקט, לא אצלי.
הזמנתי אותך בפעם האחרונה, הפעם הגעת בזמן, כרגיל עמדנו במטבח.
אני לוקח את הסכין, מדמיין אותך בידיים של צביקה ומתחיל לחתוך,
חותך אותך לחתיכות קטנות, חותך אותך ישר כמו סרגל, חותך לאט
וביסודיות, חותך שלא יישאר זכר. ואני מביא שקיות ושם כל חתיכה
בשקית קושר ושם בפריזר.
את תהיי רק שלי ורק אצלי, מוקפאת בפריזר, וכשאני ארצה ממך
חתיכה אני אפשיר במיקרו 30 שניות. ואם אני לא ארצה את תישארי
קפואה. אם אני לא ארצה את תישארי בחתיכות בפריזר.
ככה זה יהיה, את תהיי שלי, שלי שלי ורק שלי. שום פיצה לא תכתיב
לי את החיים. |
