עם קצת יותר מדי חרוזים, ובכל זאת,
ככה הייתי בשנת 2002, בגיל 16 :)

27/3/02

ביום שהשמים יהפכו כחולים
ואתה כאן לידי תעמוד,
תחזיק את ידי
ותהיה לצידי,
לא אבקש עוד.
ביום שהשמש לא תשקע יותר
והכל יואר בצבעים,
יהיה קשה לי לנשום
כי יהיה זה היום
המיוחד שלי - יום החיים.

ברגע שאוכל להביט בעיניך
ואדע שהכל הסתדר,
יהיה זה הרגע
שירד כל הפגע
ולא ארגיש רע יותר.
ברגע שתוכל לבכות על כתפי
בלי שום מבוכה או בושה,
אז מוכנה כבר ארגיש
להפסיק להכחיש
את מה שאני מרגישה.

בשניה שאוכל לומר בוודאות
שאני יודעת מה רצוני,
שניה זו תהיה
שווה כה הרבה
אם אתה תהיה כאן על ידי.
בשניה שאוכל להודות בטעות
ולבקש סליחה על חטאיי,
כבר לא אצטרך
לגשש להמשך
ועכשיו, זו רק שאלה של מתי.