כשאתה פה אז הבית שונה.
הכל אז נראה אחרת.
האור בהיר יותר
המיטה נוחה יותר
הרהיטים שמחים יותר
והבית מרגיש מלא
כאילו בכניסתך אליו הריקנות חומקת החוצה
כי כשאתה פה, אין מקום אפילו לא לריק.

כשאתה פה זה כאילו אין בחוץ עולם
כאילו נעלמו כולם.
רק אני ואתה בתוך בועה
מרחפים ולו רק סנטימטר מעל האדמה
לא שומעים ולא רואים
רק חולמים ורק נוגעים
בחלום ששייך רק לנו
על האי שבניתי לשנינו -
האי הירוק תמיד.

עם פנסיו האדומים התלויים מהעצים
ופנסיו המשייטים בינות הגלים.
פנסים ששילחתי על פני המים
בבקשי נוכחותך, בבקשי אהבתך, בבקשי קירבתך
לחזי הקר אך הבוער
המייחל לצמידותך בשובך אליי
כי לא אמרנו שלום וגם לא להתראות
כי יצאת כמו רק לרגע,
להביא או להחזיר - מאיים לשוב במהרה
ואמרתי בליבי: "שוב אם רק תוכל"
ואכן שבת
כגיבור משדה קוצים אך לא דיממת
אבל ראשך הנחת
על חזי, שבער יותר מפעם ונשא את המשקל
של גיבור ששב לשדה הקרב ולא נפל.