|
החלון סגור במעטפת קטיפה לבנה
מוסווה בקיר הבניין הדהוי
חסום אלי רגש אנוש
מוצפן בלב חדרים.
שרידי ארוחות על זגוגית השולחן
המלצרית מורחת אותם בעדינות טקסית
על פני מרחב האשליה הרגעית
השקט נרעד קלות למגעה.
מגבת דהויה בוורוד
מתייבשת בצל חבלי הכביסה
לאחר שימוש רב שנים
מישהו בוודאי יודע סודה.
חמישה כוכבים אסטרלים
מעל לפסגת הר מושלג בגואטמלה
משתקפים באדוות הנהר הגדול
בצל מטעי הקפה הירוקים. |
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.