כשראיתיך בפעם הראשונה ידעתי שזה יימשך עד מעבר לחופה.

אבל עד מעבר לחופה זה היה החלום!... אותו היום החלום שלי
התנפץ, החלום המשותף שלנו התנפץ.

נגדע בין רגע... הרופאים הכריזו על המוות, אבל אתה, בסה"כ בן
20, חייל בצבא, הנער התמים של צה"ל... שראה כל כך הרבה מוות
בשדה הקרב... התקשית לקבל שהנסיכה שלך נלקחה מהארמון, שהיא לא
תשוב עוד!

הרגשתי אותך, כמי שאין לו טעם לחיים, הלב שלך נחצה לשניים...
ממש כמו השרשראות של הילדים הקטנים, אתה תמיד צחקת על זה...
כמה אירוני, אבל כך בדיוק היה, הלב שלי היה בעולם המתים...
ושלך, שלך בעולם החיים, העצוב הבודד והלא הוגן הזה!

קראת לי כל לילה מתוך חלומך... אני הגעתי כמעט לכל חלום...
מנסה לעודד אותך שזה לא הסוף... שיש תקווה... אבל אתה... רצית
למות!

גאלתי אותך מייסוריך, באותו הלילה שתכננת להתאבד הקדמתי אותך
וכמו מלאך לקחתי אותך משנתך אל העולם שלי, אל העולם הוורוד
שלי, לקחתי אותך אתי לגן עדן, כי כמו שהבטחתי לנצח נישאר!

הכול היה מושלם בגן עדן, הרגשנו ביחד כמו אדם וחווה... את
החלום שלנו ודאי שמימשנו אי שם בגן עדן.

החתונה שלנו הייתה כמו באגדות, עם מלאכים ופיות... לא ציפיתי
שהחתונה שלי תיראה כך... כל "החיים" בעולם גן עדן נראו לי כמו
חלום אחד גדול... שאני תכף בוודאי אתעורר ממנו, אבל החלום הזה
לא פסק למשך הרבה זמן... עד שיום אחד, בהפתעה לא כל כך נעימה,
הגיע אלינו השטן מחופש למלאך יפה תואר, לבן וזוהר... הוא ניסה
לפתות אותך... בדיוק כמו שניסה לפתות את אדם וחווה... ואתה כמו
עיוור הסתנוורת מיופיו והלכת... הלכת למקום אחר!

ואני שוב נותרתי לבדי, כמו ביום מותי, ואתה... אתה חזרת
לחיים... כי השטן שרצה להפריד בינינו היה חזק ממך... גן העדן
לימד אותי שלבסוף הוא יכול להיות הגיהנום הכי גדול!



אני כותבת לכם "מגן עדן" שלי,

מנסה להחדיר לכם רק מסר ישיר ותקווה עמוקה...

מתגעגעת לאהוב הבוגד שהלך עם השטן!