עומד ליד הדלת ומחכה
כשעוד אחד נכנס ולא יוצא
פותח עיניים אבל לא רואה
מנסה לדבר אבל רק בוכה

נפתחת הדלת בדממה
אתה מביט בה מתוך החשיכה
מתקרב צעד אחר צעד
מתגבר בדרך על הפחד

אתה מביט לו ישר לתוך העיניים
באטיות צונח על הברכיים
מתחנן בפניו מכל הלב
שיסיר את העול ויפסיק את הכאב

כל אותן הנוראות והזוועות
רודפות אותך כמו מחלום בלהות
אבל מכאן אי אפשר להתעורר
צעדת רבות ואתה לא חוזר

אתה נעמד על הרגליים
ומנגב את הדמעות שזלגו על הלחיים
מבין שעליך לקבל את גזר הדין
בפשטות כזו שקשה להאמין

הוא מקריא מגילה שלמה של עבירות
מדגיש שנאסר עליך להמשיך לחיות
וכשסיים את המגילה הארוכה
אמר שניתנת לך משאלה אחרונה

אתה סוגר את העיניים
ופותח את הפה
מניד את השפתיים
אבל את המילים בקושי מוצא

"אדוני השופט הנכבד,
הם כל כך הרבה ואני רק אחד,
עזור לי אם יש טוב בלבך,
הרי אני הוא בנך, אני חלק ממך"

"הבקשה נדחתה!"
הכריז בלי להשקיע מחשבה
"אתה הולך לגיהנום..."
המשיך ופרץ בצחוק איום

"אדוני, חורץ הגורלות,
משם הגעתי ברכבות,
וגרוע מזה לא יכול להיות
תודה, שלום, ולא להתראות"

נסגרת מאחורי הדלת באטיות רבה
ואני נכנס ערום לחדר שהצפיפות בו נוראה
מריח ריח מוכר ויודע שזה יהיה מהיר
כבר קשה לנשום והלחץ רק גובר

אני מתחיל להירדם אבל פוחד לא להתעורר
הרגשה חמימה הפכה במהירות להרגשת שריפה
עוד אנשים מרגישים כמוני, אני שומע בהלה
גם הם פוחדים, מרגישים את הרעל שחודר

ציפורניים חורקות על הקירות
אבל אני, אפילו עייף מכדי לבכות
אחרים כבר נופלים בכל שניה שעוברת
ואלה שנותרים מתפללים באמונה עיוורת

אבל אני כבר מזמן איבדתי תיקווה
האל לא יגיע כשאיתו המחילה
לעומת זאת הרעל כבר מתחיל להשפיע
ולפחות הוא צפוי, וכשנדרש ממנו הוא מגיע

עכשיו אני כמו כולם, על הרצפה
מחכה כבר למוות שתרם הופיע
לוקח נשימה אחת אחרונה
ונכנע, כן- נכנע, למוות שהושיע.