בקשה תמימה פילחה את האוויר,
על גלי ההקשבה נישאה אל דעתי,
ודעתי כמו מבקשת, לראות אוויר עולם,
פגעה עמוק יותר מכל פגיון, בבשר התם.

היכן הייתה הקשבתה ברגע האמת?
לאן מילים שם נדדו, היכן פגע משפט,
עם כל כבודי, מכובדיי, הטלתי ביקורתי,
עתירה שוקקת, נתקלה אז במבט.

תהיותיי גמעו את כל ספקות ליבי,
חששותיי כבשו את מחשבתי,
את כל אמיתותיי שילחתי לאוויר,
אל אוזני עיר הנביא.

ועוד סקילה, אבני מילים, המחפשות דמי,
בעין מלוכדת, צייד ההתקפה, ביקש נפשי,
חציי אמת שם ננעצו, עמוק בבשרו,
והוא משיב בכל עוצמת שקריו, אולי הם האמת שלו...

אין נביא בעירו.

חציי אמת שילחתי, אוויל בפזיזותי,
הלוא יש חוק אותו ידעתי, עמוק במצפוני,
רעל האמת, לעיתים הורג, היגיון אדם,
ולעתים יש למהולו, בדבש ההסחה,
בניחוח התרופה,
בכל אשר יחמוד לשמוע,
המבקש את דעתך.