איך דברים משתנים
ופנים מוכרות הופכות לזרות.
מה שהיה פעם ישן וטוב,
הפך בין רגע לסתם חלק בעולם.
זה כבר לא אותו הבית,
זו כבר לא אותה החצר.
עכשיו חזרתי הביתה, ומשהו כאן
חסר.

לא כמו היין,
השנים אינן מיטיבות עם כולם.
עכשיו הכל חדש ולחוץ,
כולם רצים לאיזשהו מקום בעולם.
מישהו חייב לומר להם,
שהכדור הוא עגול
והם רצים סביב עצמם.

לא כל שינוי הוא רע,
רק אל תשכח את ההתחלה,
רק אל תהפוך לעוד פיסה
שרצה סביב עצמה.

אני לא מוצאת את עצמי במעגל החדש,
בחברה הלחוצה הממהרת
למקום שבעצם לא קיים.
כבר קשה להבדיל את האמיתי מהבדיוני
וקשה לזהות חבר אמיתי.