אילנה גוטמן / פורטה - פיאנו |
שמעתי רק אותך
צרחת לי בראש
ורציתי שתשתוק.
ואחרי שהחלטתי למות,
הייתי בעין הסערה
צרחותיך נמחצו תחת הוודקה הזולה,
כעסך נאלם באוזניי.
וכשבאת להצילני,
שתקת.
מלא חרטה בגרוש
מרוצה עד לשד עצמותיך.
כשלא מתתי,
צרחתי.
גירדתי אותך מעורי,
החרשתי אותך.
ביום שהחלטתי למות,
החלטתי לחיות.
בלעדיך.
ומאז - רק טמפו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|