תמר יהודה / סדקים על פניי |
כמו פצעים על פניי,
הולך וגדל הבור בנשמתי,
לפעמים עולה בי שיר, בוער באצבעותיי,
מכסה את הבור בעצם מעצמותי.
ואז מכה בי הידיעה,
כמו גשם ביום בהיר,
המחדד את הטיפות בעיניי,
שהכאב האמיתי,
שבא ודוהר איתי ברחובות העיר,
הוא זה שנושא את ידיי,
לכתוב עד לכתי,
אך בליבי הצעיר,
רוצה אני אלוהיי,
לכתוב את שמחתי.
צל צילי הקשב נא לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|