לזה הכינו אותנו הוריי היטב - להיות הורים בלי סבא וסבתא. שנים
רבות חשבתי שזה נורמלי לאבד הורים כל כך מוקדם, כמו שאמרתי
לאחותי בבית החולים בשבוע שאבא נפטר, לפני שלושים שנה ויותר.
שהרי אנחנו גדלנו בלי סבא וסבתא, כמו כולם אז, ולכן לא הבנתי
כמה זה מוזר וקשה להיות בלי הורים. כמובן שהרגשנו שונים כשלכל
ילדי החברים שלנו היו סבא וסבתא, ושלנו חיפשו, דיברנו וסיפרנו
וזה באמת לא היה אותו דבר. הם לא שאלו ולא לחצו, כמו שאני לא
שאלתי ולא בדקתי, וההורים היו תלויים מאז מעל שולחן העבודה
שלי, ובכל פעם שעברנו דירה, וזה קרה הרבה, הדבר הראשון שעשיתי
היה להקים את מקדש המעט הזה, ולדעת שאבא, בתמונה העליונה,
ואמא, בתמונה תחתונה, צופים בי מולי, מצד ימין, מעט יותר מגובה
הראש שלי בישיבה.
'אשרי יתום אני', זמרר לו מוטל בן פייסל. אשרינו יתומים אנחנו
ורואים כבר שלושים שנים את הורינו צעירים תמיד, בני חמישים
ושישים במותם.
החוסר הזה היכה בי שוב כשהגעתי לגיל חמישים ויותר והורים של
חברים התחילו ללכת לעולמם ואולי רק לחלות וגם לאבד הזיכרון.
ואני שאלתי את עצמי - הם היו כאן כל השנים הללו? למה לא סיפרו
לי ולא אמרו לי שאדם צריך הורים כשהוא גדול. וכשראיתי את העצב
והצער אצל חבריי היתומים פתאום, הבנתי שאולי רק עכשיו הם הפכו
לדור המבוגר ביותר, ואין מעליהם עוד אבא ואימא גדולים מהם,
ולראשונה הם צופים בקץ החיים על פי סדר הדורות.
והנה אני, צעיר מעט מאבי המת ומבוגר מעט מאמי המתה, משחק
בכדורגל עם הנכד הראשון, והוא כבר בן שנתיים. וזה מה שלא היה
לילדי שלי כל השנים.

מפות
מפת התמצאות בדמויות לפי א"ב
מפת התמצאות במקומות לפי א"ב

זכרונות
למות בטלפון
כדורגל כפתורים בארון המעילים
ואני לא ידעתי לקחת סיבובים
העיקר שהקצין, הפרופסור ושתי הנשים במשפחה יהיו בריאים
Con mucho cariño
אז את מי אתה אוהב בכיתה
כותבים גם עליכם עכשיו בעיתון
ביטה נא לא לשחק שבוע
בוא אבא נוסעים לראות את אלזה הבת שלך
צביקה אל תפחד
זיכרון המפה
הם מהצד של הכלה
הרשל לא מפסיק לחלום

מפת התמצאות בדמויות לפי א"ב

אבא ברוך ששיחק אתי כדורגל פעמיים
אהוד ואבנר שהיו אתי בגרעין ולחמו בקומנדו המצרי
איריס מהשומר הצעיר ששכבתי לידה ליד העץ ודיברנו לילה שלם
אלכסנדר שזה השם שאבא היה נותן לילדי לו היה יכול
אלעזר שהיה חברי ואכלתי מהעוגה שלו ואספתי כפתורים לשחק אתו
אמא אלזה ששאלה מה קרה
בהירה שלא הייתה חברה שלי ופסיה שלא הייתה מרוצה מאבא שלה
בעיניי הציל את חיי בכוח הרוח
בקי חברה שלי שההזדמנות שלה לא הגיעה
ברוך, בן דוד של אבא ברוך, שהתיק שלו הרעיש מאוד כשבא לבקר
ברל, בן דוד מאוחר שלי, שהגיע לפחות משנה ונעלם
בתעירי חברה של אמא שבאה לבקר לפעמים
דודו ורן וז'אן ולז'ן שהיו גיבורי ילדותי וילדותה של עפרה
אחותי
דנציגר שהיה ספר במקצועו והביא לאבא ספר ענק מהמלחמה
הדוד אח של אבא שחי בדרום אפריקה ואבא טיפל במשפחתו בפולין
הניה אשתו של הדוד שקיבלה ממנו קפה למיטה בדיוק פעם בשנה
הפטריארך ראש הכנסיה היוונית שיקרא ביאליק ויעיר משינה עמוקה
הקונסול חברו של בן גוריון שאשתו שלחה חבילה שלא הגיעה
הרשל, או צבי או צביקה - שזה אני
יואל הבעל של פסיה שלקח אותנו לים
יודיס בת הדוד וילדיה ססיל ולואיס ומני בעלה, משפחתי
יוכי שהייתה חברה שלי ורצתה כשאני לא ורציתי כשהיא לא
יעל חברה שלי שפסיה הייתה מרוצה ממה שאבא שלה עושה
לילך הבת של קארן ודניאל שבדרך אליה התחלתי לכתוב
מוסא ובעיני ודני שהיו אתי בגבול לבנון
מיכאל גרוז'ניק חברי הראשון בארץ שהביאני בשלום הביתה
סמי הדוד סשה אלכסנדר שבא מצ'רנוביץ וחשש משיחה ברחוב
עפרה אחותי הצעירה ממני בשלוש וחצי שנים שבהן אכלתי גלידה
לפניה
פנדליס והמציל בחלוק האדום ואורי מיכאלי שדאגו לבריאותי
פסיה אחות של אבא שדאגה לו ולי
ציידים - שלושה שימציאו אהבה ויתקנו לאהבה
קארן ודניאל שהיו לידי כשאבא ואמא מתו והקריסטל התנפץ
ראשל אמא של ענת ושיר ועומרי ילדי ואשתי
רותי חברה של אמא שלי שתחיה אני מקווה לנצח
רחל מנהלת בית ספר שלי וחברה של אמא שקראה לאבא האיש
שתי הבנות ודליה וכריסטינה שרצו מאד לתת לי חינוך מיני

מפת התמצאות במקומות לפי א"ב

ארלוזורוב בית הספר לפועלים שבו למדתי, אהבתי, נבגדתי ובגדתי
אתונה, כאן נמסרו חבילות שלא הגיעו, ושלחה כריסטינה ידיים ולא
הגיעה
בית הלברייך, הבית הגדול מול ישורון, שבו נולדתי, שחקתי,
קראתי, שאלתי
בית המצורעים שבו ולידו שחקנו, שם סיפרתי את הסיפור אהבה
גונדולה, המסעדה האיטלקית בקינג ג'ורג', שמתחתיה ביליתי שמונה
שנים
גן העיר, שיהיה אחר כך גן העצמאות, שבו עברתי כל פעם בדרך
גן לוכסנבורג בפריז, שבו שיחקתי עם עפרה והבטחתי לה שהכדור
יחזור
החדר של אבא, מקדש הידע
המגרש החום, ששם היכה אברהם את ברזל, ואני הבקעתי גולים
בחלומות
המגרש הלבן שהיה מוקף בחביות ויקינגיות שבהן התנגשתי בלי הרף
הראל, קיבוץ, טרקטור ובוקר חטוף בצריף
הר הזיתים, מקום ארמון הפטריארך
השטיח שעליו לא השארתי לאימא אישה ושלושה ילדים לשמור עליהם
זלצבורג, שבה זועזע מוחי, קיבלתי גלידה צהובה ושיחקתי בכדור עם
אבא
זרעית, מושב על גבול לבנון, שלידו דני ניסה להיות שריף ועזיז
אבד רגל
חסונצ'יק, ארון בחדר של אבא, שעליו ומסביבו היו אלפי ספרים
טרה סנטה, אבא למד שם כשהייתה האוניברסיטה
יוהנסבורג, לכאן הביא הדוד את הניה אשתו, ואבא פגש אותה לבסוף
ימק"א, מגדל ועננים, בריכה וחלוק אדום
לידה, בית הספר שכדי שאתקבל אליו הגדרתי את השכלת אשתי לעתיד
מחנה שמונים, מכאן נסעתי ליוכי, כאן בריזדה שמר על אחיו
מטולה, שבה נהרג הילד ולידה מת הנער מלבנון
מנצור ורחוב הלל, מכולת בקצה רחוב קטן שבו כמעט נדרסתי
מסילות, קיבוץ בעמק בית שאן, שבו התחילה ונגמרה הקריירה שלי
כגנן
נס הרים, מושב ליד ירושלים, שלידו עץ גדול
נפולי, שבה חיכיתי, עם עפרה ומלח עברי ותפוח, לאבא ולאימא
שיחזרו
סינטגמה, בכיכר הראשית באתונה פגש אותי חברי והביא את
כריסטינה
עומריה, המקום שבו היה בית הספר הראשון של לידה
עמק המצלבה, שבו אבא הלך גם בחורף ולא מצא אף פעם בוץ
פיגמליון, בניין גדול מול הכנסת הישנה, שלידו לקחתי מאלעזר שני
ביסים
קינג ג'ורג' החמישי, רחוב בירושלים שבו צעד צה"ל גם בלילה כדי
שאראה
רחוב ה', בקריית חיים נתנו לרחובות שמות אותיות, וכאן גרו יואל
ופסיה
רחוב ניל"י, כאן גרנו, אבא ראה כפול והתחיל הסיפור
רטיסבון, מנזר בירושלים שממנו הביא לי אבא חלב כדי שאחיה
שומרה, מצודת טיגארט ומושב ליד לבנון, לכאן התקשרו יעל ואימא

הזיכרונות כולם אמיתיים, הם שרירים וקיימים בזכרוננו.
רק שיניתי שמות.