[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רז נופר
/
יהונתן

זהו סיפור על בני יהונתן שנהרג במלחמת לבנון.

אחי יהונתן נהרג כאשר שירת ביחידה מובחרת בצה"ל. אחרי שנתיים
נולד בני הבכור והחלטנו לקרוא לו על שמו, יהונתן.
יהונתן הלך וגדל עם השנים והפך לנער יפה תואר, חרוץ, חכם
ומוכשר מאוד בתחום המוזיקה.
הוא היה יושב שעות עם הפסנתר הישן ופשוט מנגן לו מנגינות, כותב
שירים מצחיקים, שירי אהבה או סתם מה שהיה מרגיש. ביום הולדתו
ה-16 החלטנו לקנות לו קלידים. זה היה יום שישי. אני זוכרת את
זה כאילו זה היה אתמול: כל הבית היה חשוך, כולנו חיכינו לו
בחדר, וכשהוא נכנס זרקנו עליו בלונים וכשראה את המתנה החיוך
שהיה על פניו, כמו שאומרים אצלנו, "כמעט סגר סיבוב".
יהונתן היה מופיע המון עם הלהקה שהקים: בטקסים של בית הספר,
בכל מיני הפקות של העיר ובבמות יום העצמאות.
בטקס סיום י"ב הנחה את הערב, והדובדבן שבקצפת היה הלהקה שלו,
שאחריה כל הקהל עמד על הרגליים ולא הפסיק למחוא כפיים. כל כך
התרגשתי ודמעות של שמחה זלגו מעיניי, הייתי כל כך גאה בו.
וגם עכשיו אני עדיין מתגאה. הוא אהב את המוזיקה, והיא עשתה לו
רק טוב.
הגיע היום הגדול ובני יהונתן התגייס לצבא, ליחידה מובחרת של
צה"ל. בהתחלה קצת היססתי אבל אמרתי לעצמי: "אם זה מה שהוא
רוצה, בבקשה. הוא מספיק גדול בשביל להחליט מה טוב בשבילו".
במהלך שירותו החלה מלחמת לבנון שגבתה מאתנו מחיר מאוד יקר,
שבגללו קשה לקום כל יום בבוקר ולהמשיך בשגרה, את יהונתן.
כתבתי המון ליהונתן והייתי רוצה לשתף אתכם במכתב האחרון שכתבתי
לו.

"בתמונה שעל הקיר אתה מחייך אליי. אני זוכרת את היום שעלית על
האוטובוס ואני, כמו כל אימא, בכיתי שבני הבכור הולך להגן על
מדינתנו. אני כל כך גאה בך, יהונתן. אני יודעת שאם המלחמה לא
הייתה לוקחת אותך ממני הייתי מאושרת.
אני כל כך מגעגעת אליך ורוצה לחבק אותך ולנשק אותך. אתה כל כך
חסר לי. אני זוכרת את ליל הבשורה. כל הערב לא הייתי שקטה, לא
הצלחתי להירדם מהמחשבות עליך.
איפה אתה? ומה קורה אתך? האם עברת את הגבול ואתה שוכב באיזה
חור בכפר חשוך ואפלולי? כל כך רציתי לדבר אתך ולדעת שאתה בסדר.
הסתובבתי בכל הבית הלוך ושוב עד שנרדמתי לכמה דקות על הספה
בסלון ופתאום דפיקה בדלת. הצצתי בשעון - 3 לפנות בוקר. הלב שלי
הלם בתוכי וניגשתי לדלת, כולי מעורפלת, לראות מי דופק בשעה
שכזאת. הסתכלתי דרך העינית של הדלת וראיתי את האלוף מנחם
אריאל, שכמה שעות קודם לכן התראיין בטלוויזיה וסיפר איך הוא
מגיע לבתים של חיילים שנהרגו ומודיע למשפחות על מותם ועל
התמודדות עם תפקיד קשה שכזה, ועוד קצין נמוך קומה שעמד לצדו.
באותו הרגע ידעתי שקרה לך משהו. מחשבות מטורפות עברו בראשי.
חשבתי שאני מתעלפת בכמה השניות האלה עד שפתחתי את הדלת,
וכשפתחתי אותה הגיעה ההודעה המרה על מותך. כל עולמי חרב עליי.
ישר פרצתי בבכי מר וזועק. אביך, שישן באותה העת, קפץ בבהלה
מהמיטה וכמעט ששבר את רגלו כשירד במדרגות הבית. כשראה את האלוף
אריאל והקצין הבין מיד שקרה הדבר הנורא, שאתה בני יקירי אהובי
אינך עוד.
עברו שלוש שנים מאז מותך ובכל יום אני עדיין מסתכלת על תמונתך
שבה אתה מחייך אליי.
יהונתן, כולנו מתגעגעים אליך, אני, אבא, סבתא והחברים שלא
שוכחים אותך. הם מתקשרים בכל חג לאחל לנו חג שמח ושולחים פרחים
ביום הולדתך.
יש לי הפתעה בשבילך - נולד לך אח לפני כמה ימים. קראנו לו על
שמך. הוא כל כך דומה לך, אני מסתכלת עליו ורואה גם אותך.
תמיד תהיה הגיבור שלי.
אוהבת ומתגעגעת המון,
אימא".

בכל פעם שהגעגועים חונקים אותי אני מתיישבת על המיטה של יהונתן
ופותחת את הקופסה שמונחת לה בתוך ארון זכוכית שמעליו כמה
תמונות שלו, מדיו המקופלים ועליהם אות גבורה, מפיצים ריח, את
הריח המתוק של יהונתן, בכל החדר. ואני, אני שוקעת בזיכרונות
טובים שיהונתן היה עוד בחיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעלי בוגד בי



גם עממי


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/8/07 11:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רז נופר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה