אני עדיין מרגישה את החום של ידך
כשאחזת בידי וביקשת שאהיה שלך,
זרמים בכל גופי כמו ים בסערה
בפנים קפואות סירבתי לבקשה
מבטך ההמום עוד רודף אותי כל יום
כאילו לא מבין הוא, המציאות או חלום?
עיניך המחפשות נקודת עניין ברצפה
לא עוזבות, לא נותנות לי מנוחה
אחזת בידי וכרעת גם ברך,
עשית הכול לפי הספר, לפי הדרך
הטבעת המונחת בתוך קופסה מלבד,
ולבי שרק רוצה לעזוב כבר את החדר,
רוצה להמשיך לסרב, להיות חזקה,
להאמין שאתה לא בשבילי ואני לא בשבילך,
עוצרת את גופי המשתוקק לחיבוק,
מונעת מזווית פי להראות את החיוך,
עיניי החודרות אל תוך עיניך ההמומות,
כאילו מבקשות הן אלפי סליחות,
סליחה על כל מריבה,
סליחה על חוסר הבנה,
סליחה על עקשנות מטופשת,
סליחה על ילדה שלא צוחקת,
סליחה על מבט עצבני ללא סיבה
סליחה על חוסר במילות אהבה,
סליחה על ליטוף שלא הגיע בזמן
סליחה על סירוב כשהיית מעוניין.
סליחה על גוף קר כשהרגש בוער,
סליחה על פזמון חוזר,
סליחה על מילה לא במקום,
סליחה על ניפוץ של חלום,
סליחה על כל הטעויות הקטנות,
שהובילו אותנו לסבל ודמעות,
אני יודעת שאי שם איפה שאתה,
אתה מבקש את אותה סליחה אחר סליחה
אך, היום זה כבר לא יעזור,
הגלגל אחורה כבר לא יחזור
הרסנו את יסודות הבניין
ויום הכיפורים עבר... מזמן!