התמונה שפיספסתי
זה אוכל אותי בשקט
אני ברחוב יפו ליד התחנה המרכזית בירושלים
כבר חושך
האנשים חולפים על פני והיא שם
נגד הקיר
משהו עוצר אותי, אני לא יכולה להמשיך ללכת
אני מסתכלת
והיא שם
בוכה
איפשהו נראה לי בכיתי איתה
או שהיא בוכה בשבילי
היא מראה את פניה בשלב מסויים ואור הפנסים של הרחוב הופך את לחייה לרטובות
וזוהרות
אני בשוק
זה כל כך יפה
טוב לי ברגע זה.
אני לא יכולה לצלם
גם כי הסוללות עזבו אותי ואת המצלמה ברגע שהוצאתי את האף מהתחנה
אני לא יכולה לצלם
זה סטרילי מידי
אי אפשר לדעת ברגע
אי אפשר להסתכל
אני מתעוורת.
