נפתלי אוחנה / רצונות |
פעם היו לי רצונות.
היום,
הרצונות שלי -
זה הרצונות שלה.
הבכי שלי,
זה הצחוק שלה,
הכיעור שבי,
זה היופי שבה.
היינו מדברים,
שרים וכותבים,
מנגנים ומציירים,
ולפעמים מצלמים.
עכשיו,
יש עיניים תמהות,
ומסביב לעיניים,
הרצונות נגמרים.
אבל העיקר הוא,
שיש לי אותה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|