גל עלייה ענק של מקסיקנים ודנים. איפה שלא תתקע צעד במדינה
הקטנה הזאת תבחין באיזה פחון של משפחה מקסיקנית או חבורה של
בלונדינים עלובים.
זה הכול בגלל ונוס ומאדים, אף אחד לא האמין שזה יקרה, אפילו
דני רופ החזאי לא ציפה לזה באמת. והם נחתו, נחתו בגדול על
הירח. כל אחד תפס צד והתיישב על הירח. הכותרת של יום אחרי
התזזית הגדולה בעיתונות היה 'ונוס נושק למאדים', מצידי שיקימו
משפחה עם המון ילדים מטאורים, אבל למה שאני אחיה בצפיפות כמו
איזה גפרור. אתם מבינים, מה שקרה בגדול זה שכוח המשיכה שקשור
איכשהו לירח כוסה במקומות רבים בעולם מההתנגשות הזאת, ככה
לפחות ניסה להסביר לי איזה סטודנט לגידול סוסים. המון אנשים
נהיו פליטים, ואנחנו, מדינת ישראל, קיבלנו לטפל בשתי מדינות,
מצידי שיגוועו ברעב.
יצאתי לשחק באולינג עם פרדווארד וחואן, שני חברים שמצאתי רבים
על קופסת לפתן גזר ואיזה חטיף חדש שנקרא ציאניד. ממש ריחמתי על
שני הפליטים האלה, כשהסתכלתי על פרדווארד חשבתי איך סבא שלו
לבש מדים מצוחצחים ונקיים של האס.אס וכל יום היה חוזר הביתה
מאושר כאילו שום כוח בעולם לא ימנע ממנו את התחושה הזאת, והנכד
השפל שלו ממש עכשיו רב על חתיכה זבל כדי לחיות. שעיני הפנו מבט
על חואן הם פשוט ראו שפם גדול מאוד (כי זה מה שבעצם יש
למקסיקנים...) וזה הספיק כדי לרחם עליו. אז קניתי דירה חדשה
שתספיק לשלוש נפשות, ובעטתי אותם פנימה, הם לא התנגדו. קניתי
להם בגדים שירגישו בתוכם כמו פליטים עם כבוד ובדירה היה פריזר
מלא בגלידת שוקולד מתוקה, שיזכרו שלא כל החיים דפוקים.
בשמונה אני משכים לעבודה ובכלל לא אכפת לי שפרדווארד מתעורר כל
יום רק באחד בצהריים, הוא לא מתעצל איך שקם ישר שוטף רצפה
ומנגב את כל האבק בבית, הוא ממש חולה ניקיון הדני הזה וגם יש
לו ממש מלא שערות בלונדיניות אז הוא מתקלח המון, כדי לטפח
אותן. וחואן דואג לארוחת צהריים-ערב, זה לא שהוא טבח טוב, אבל
אני אוהב אוכל מקסיקני וחואן כזה. יותר מאוחר, אחרי שכבר
שבענו, אנחנו יוצאים לבלות, לפעמים לאיזה סרט קיצ'י או לבית
קפה, ולפעמים, שממש מתחשק לחואן ולפרדווארד אנחנו הולכים לפגוש
את המשפחה שנותרה להם ברחוב.

אתמול מצאתי את עצמי זרוק מחוץ לדירה, הם זרקו אותי החוצה
החלאות, זרקו אותי ממש לרחוב. ואני ממש לבד עכשיו. השאירו מכתב
במזוודה שאני לא עזרתי לכלום, לא תרמתי כששטפו את הרצפה וגם לא
שהכינו את האוכל ואני אפילו לא יודע לשחק שחמט.
קניתי שני כרטיסים, אחד לדנמרק והשני למקסיקו, יושב בארבע
בבוקר די לבד בטרמינל 17, עדיין לא החלטתי לאן אני טס, אבל
שמעתי שיש איזה פרויקט שיקום חדש בדנמרק ומקסיקו פשוט קרובה
לארה"ב, תמיד רציתי להיות שחקן בהוליווד. הגיע הזמן להחליט.