רציתי לנצל את המצב שאני נמצא בו
כדי לכתוב שיר קצר על עקדת-יצחק
ומכיון שאני כל-יכול כרגע
והכוונה היא לא לכך שאני יכול לבצע מעשים פלאיים
אלא פשוט לכך
שאני לא רוצה דברים שאני לא יכול
(שזה כשלעצמו קצת פלאי)
הנה אני
כותב:
באלף תשע מאות תשעים
שמע אברהם (אבי, נו)
(וזה הזמן
להפנות
את הקורא/ת הנאמנ/ה
להתפעל
ממשחק המילים
או מחידוד הלשון
או ממה שזה לא
היה
שמופיע שם
בשורה השנייה
של הבית הנוכחי)
את קולו של אלוהים
(השורה האחרונה
התייחסה
למה ששמע אברהם
אבינו)
שהורה לו
לעקוד
את יצחק
(ולא ארחיב
על מה שקרה בהמשך
שהרי כולנו זוכרים את סיפור
עקדת יצחק)
(וזה הזמן
לפנות לתומר רץ ולהתריע בפניו
שלא ירוץ
ולא ייחפז)
לגבי המשפט הקודם
צודק כל מי שטוען שזהו לא משפט תקין בעברית
כי אי אפשר להבין מה השאלה
(כלומר, עדיין מה?)
ומשפט לא מובן הוא לא תקין
(לפחות כרגע)
ומפאת כבודה של השפה
יש לשנות את המשפט
צריך מיד לערוך את
השיר
השאלה היא האם שיר שנערך לאחר שכבר נכתב והתקרר הוא עדיין
מעשה שהיה כך היה:
פגש מר אינטיליגנציה רגשית
את אדון אינטיליגנציה שכלית
ופתחו בשיחה
אודות גברת אינטיליגנציה אידיאולוגית
אמר מר אינטיליגנציה רגשית:
הרי לא ייתכן שיש משמעות
לאינטיליגנציה אידיאולוגית
כי אי אפשר להסיק
שאידיאולוגיה ב'
עולה על אידיאולוגיה א'
מתוך זה שאידיאולוג א' (שאין לשפוט אותו
ולהחליט שהוא נחות מאידיאולוג ב')
מחזיק באידיאולוגיה א'
ולא באידיאולוגיה ב'
(שבה מחזיק, נאמר
אידיאולוג ב')
השיב אדון אינטיליגנציה שכלית:
אם כך, גם אי אפשר לומר
ש-A מרגיש את מיסטר X
נכון יותר מ-B
כי גם אם X יעיד על כך
בכבודו ובעצמו
ומי אמר שלגישה
שמקבלת בלי ערעור
את עדותו של המושא
יש ערך כלשהו מוסף
על הגישה ההפוכה?
אז נעשה אחד ועוד
אחד ונגלה שגם
אתה בכלל
אינך קיים!
ואל תנסה אפילו לטעון
שהטיעון שלי אינו נכון
(כי אם נכון, אז קיים המושג נכון.
אם קיים המושג נכון, קיים המושג לא נכון.
אם קיים המושג לא נכון, יש טיעונים לא נכונים.
אם יש טיעונים לא נכונים, אז מי אמר
שהם נכונים פחות
מהטיעונים שלי)
כי אם תצדק, נסיק שאין משמעות לקיומי
ולכן אני לא קיים
(מה הטעם להתקיים
אם אין משמעות)
ואם אני לא קיים,
איך תסביר את זה
שאני עומד פה
ומדבר איתך?
יצאה בת קול מהשמיים
ואכלה את שניהם
(ולקינוח, אכלה
במבה)
