אדם הלך לו, בשביל, ביער לא ידוע.
זיכרונות מעומעמים של חדות, של רטיבות.
ממשיך בדרכו, לפי התמרורים, ימינה אחרי הקרחת הראשונה .
אחרי זה ישר ומימין לעץ הגבוה, מתחת לכוכב הכי בוהק, זה נמצא.
"מה נמצא שם", יא אללה! הוא לא זכר מה הוא צריך למצוא.
אבל הוא היה חייב למצוא את זה, לאחר שנים רבות של חיפושים
בנבכי נפשו.
עד שיום אחד, כמעט בטעות, גילה לו במקרה חבר של מכר, שזה נמצא
שם, בהמשך הדרך.
האם שם זה נמצא?
כבר ימים הוא מחפש, לא אוכל ולא שותה והחיפוש הטריף את נפשו,
התחיל הוא להזות: קופים מדברים, ג'ירפה רודפת אחרי לביאה,
התמונות יוצאות ונכנסות לראשו
אבל הוא בשלו, "אני יודע שזה שם, זה חייב להיות שם".
...נזכר בילדותו, בנערות, בכל ההתנסויות החדשות, במורים,
בתהפוכות.הפעם הזאת שהם עשו סיבוב על המכונית החדשה של טל בלי
שהוא ידע. איך זה כבר נגמר? עוד עץ עובר ועוד עיקול
והנוף כבר משתנה. הוא כבר התבגר - "גבר של ממש", לבש מדים ונסע
לו לבקו"ם, לארץ רחוקה.
המשיך האדם מעט והבין שיש מכשול בדרכו, ים האש עומד לפניו,
ולחצותו כידוע, אי אפשר. מה אפשרי ומה לא?
"איך אעבור את זה, איך אמשיך הלאה?" שאל את עצמו לאחר הפעם
החמישית שהוא מקיף את הבסיס,
אני רוצה הביתה, למיטה,לחברה, נמאס. בינתיים במוחו העלה רעיון
במהירות עלה הוא על עץ והחל לנדנדו.
...בשאגה אדירה, עם לא מעט מאמץ, חצה את ים האש במין רוגע
מדהים, אמנם הנחיתה הייתה לא קלה,
אך הגיע בדיוק בשעה לארוחה עם המשפחה. "עכשיו להודו לא?" חייך
אמיר, ניסע, נשתחרר,
סגרנו 3 שנים מגיע קצת כיף. היער כאילו משתנה כל הזמן, נע מעט
ימינה, שמאלה, ואף מתנודד טיפה, במין מעגל אינסופי,
והאדם, מנסה למצוא את מקומו בין העצים, בין החיות: "אבל בעולם
כה הפוך, היכן מקומי?" האם הפוך העולם?
...העצים נרגעו, הם כבר לא מתנודדים, והדרך מובילה קדימה, אל
תוך החשיכה
החיות נעלמו, והאדם נשאר הוא לבד, בלי ים אש, בלי אמיר, ובלי
החברה. לומדים ומתחילים מקטן,
כמה שנים באוניברסיטה, מנהל עסקים, ולקפוץ לעולם. האומנם אלו
החיים?
"הנה זה", "הנה זה בא", הקרחת הראשונה, לקחת ימינה לא? או
שמאלה? לאן ממשיכים מפה? ועכשיו לעבודה.
ועוברות השנים, מתקדמים, מטפסים, והשגרה - נו ככה זה. ובינתיים
גם העצים, קטנים וקטנים,
והם כבר לא גבוהים ומאיימים אלא עתיקים ומאירי-פנים, והדרך
מתבהרת, והשמש יוצאת,
והנה עץ הקוקוס במלוא תפארתו, עומד איתן אל מול היער כולו,
עירום כביום היוולדו.
והנה הכוכב הבוהק ביותר - שם למעלה, בין העצים.
...ואז מתחיל האדם לחפש, על הרצפה, בין השיחים, ולפתע מתגלה
אליו מין כיתוב? או ציור?
זה נראה כמו, אולי? לפתע פתאום נדלקות עיני האדם, והוא מבין.
סוף סוף הוא מבין.
היכן זה חיפשתי כל השנים, הלכתי בדרכם של אחרים, נפלתי,
נשברתי, ונמעכתי עשרות פעמים, וכל הזמן הזה, כל הזמן הזה...
התשובה הייתה פה. אצלי.