טל בוקר צובא על זגוגית
עת עיני נעצמות
לתוך ביעות לילה
שנמשך עד עלות השמש
קרן אור חלוצית
פורצת מבעד לתריס שבור
ליל אמש הלך לעולמו
ועוד אשליה של תקווה
נאספה אל עמיה

שוב לא עומד לי כוחי
ליפול שדוד
באפיסת כוחות
על יצוע רך ומלטף
רק עצמות עייפות חורקות
ואישונים מתרוצצים
מחפשים מנוחה
ונחמה
בתאורת העולם המשתנה

כלוא בלימבו
מפלס דרך
בין שלוליות של הזיה
ובדים בדים של חשבון נפש
שנתי קלה ורוחי חולה
לעיתים קוסמת לי אף שנתו של המת
אונס את עיני להיעצם
אך הן לעד פקוחות
אך לא מפוכחות

ערות מביאה עימה קללה.