בנגיעות שלא נגענו
בכבישים שלא עברנו
מה בין העצבות שלך
לעצבות שלי
סיפורי ילדות נכתבו
נותרו מאחורינו כל הגיבורים
עוברים ליד הבית
שבו אהבנו
מהשאלות שלא הבנו
מהתשובות של הסברנו
מה בין העצבות שלך
לעצבות שלי
ונותרו כמה מכתבים זרוקים
בתוך מגירה ישנה
מחכים להיפתח
בשדה תעופה, עמוס אדם
חשבנו שהכרנו
את שני האנשים,
שדיברו בשקט
אחר כך הם הלכו
ואנחנו הלכנו איתם
מה בין העצבות שלך
לעצבות שלי
תמיד היתה בנו חולשה
למלחמה לא ברורה
למטוסים שממריאים, מעל
אולי זה החופש, אולי זה הזמן
בבית קפה קטן,
חלפו האנשים, כמו היינו
שחקנים או קהל בהצגה
לא ידענו להבחין בין השורות לעלילה
ואת ביקשת אמונה
אני ביקשתי תקווה שלא נכשלת
בסופו של יום
מה בין העצבות שלך
לעצבות שלי
או אנחנו שניים, שאיבדו מקום
ועכשיו חזרו רק כדי לגלות
שמישהו לקח להם הכל
בשדה תעופה קטן, טסנו הכי רחוק שאפשר
יש בחזרה אל החיים, משהו מבהיל
ובדרך, יש אינספור סימנים מחשידים
אל סיפור שלא כתבנו
אל שירים שלא שמרנו
מה בין העצבות שלך
לעצבות שלי
מסתירים את הפנים
עוצמים עיניים
זו שוב השתיקה
שלוקחת אותנו רחוק מדי
משני האנשים
חשבנו שאנו מכירים אותם |