אני מביט מהחלון
הרחוב מחשיך, ועוד מעט לילה
זה הקיץ האחרון שלנו
לפני שניעלם בתוך דרכים חשוכות
את מניחה את הבגדים במזוודה
ואני אוסף את הספרים בקופסאות קטנות
בין הימים הארוכים, ללילות הקצרים
אנחנו יוצאים אל הרחוב
אולי נמצא שם שבילים שלא הכרנו
אולי נתאהב במדרכות השבורות
זה לא אני שמספר את הסיפור
שקר, והלילה לא לוקח אותנו לשום מקום
אנחנו נכנסים לרכב, ומתחילים לנסוע
זה הקיץ האחרון שלנו כאן
והשכנים כבר באו להיפרד
ואת מכרת את הרהיטים הישנים
עוד מעט נתחיל מחדש
את תמצאי עבודה, ואני אמשיך לשוטט
כל מה שאהבנו, יישאר נטול הגנות
אני מביט החוצה
זה הרחוב האחרון, שעוד נותרו בו אנשים
בשעה כזו, כולם עוזבים
מלחמות או תשוקות
ואת במיטה, מכבה סיגריה
מקשיבה לרדיו
שהיינו צעירים, אהבנו את השירים השקטים
היום נדמה שאנחנו חיים אותם
זוכר, איך שאלת אותי פעם
ששכבנו, ערומים
האם אי פעם נהיה עשירים
ואני לא ידעתי איך להסביר לך
שעשירים גדלים רחוק
עכשיו, שאני מביט מן החלון
אני לא חושב שאי פעם היינו קרובים
זה הקיץ האחרון שלנו
ועוד מעט, נטרוק את הדלת
וניסע מכאן
לפעמים בלילות, שהרוחות מתחזקות
ואנחנו לא יכולים לישון
אז אנחנו לוקחים את הרכב, ונוסעים
עד שאנחנו מוצאים מקום, ונרדמים ברכב
כמו לא היה לנו לאן לחזור
יש בדידות את מספרת, שתמיד נרגיש
גם כשאני מחבק אותך
עכשיו שכל הקופסאות עומדות במקום
אין לנו יותר מה לעשות כאן,
מחר בבוקר, נעזוב
ונשאיר אחרינו בית סגור
את אומרת, שככה בסוף הכל נגמר
ואני מביט החוצה, לא חושב שראיתי משהו יותר טוב
לפעמים נדמה לי,
שאנחנו נוסעים כל הזמן, ורק עוצרים לזמן קצר.