אני אומר לך, אתה לא יודע עד שאתה שם באמת.
אתה תמיד חושב שאתה יודע, מתכנן, בודק את השטח, מגלה אפשרויות,
מנסה נתיבים חדשים, אבל אתה לא באמת יודע עד שאתה שם. תמיד
אומרים לך "זכות, כמו מים צלולים בלגונה." אומרים גם "מהפנט
כמו שקיעה מעל הרי אדום". מה לא אומרים ומוכרים לך, כל מיני
קלישאות טחונות ממילא. אני לא אומר לך אחרת, זה באמת כמו כל
הקלישאות, ואפילו יותר קיטשי ודבילי מזה. ואתה יושב שם, מרגיש
כמו אידיוט, בוהה וחושב על כמה מזל יש לך.
ואז אתה מתחיל להזות, לחשוב על תחרה ומלמלה וילדים ואיך היריון
נראה יפה בלבן. וכשאתה מתחיל להזות אתה מתחיל לדעת שזה להרבה
זמן.
ואתה יודע שזה להרבה זמן, אתה סתם אופטימי זהיר. אני מתפתה
לפעמים לחשוב לתמיד, אבל אצלנו, בחשש התמידי מהעתיד, אתה אף
פעם לא חושב לתמיד. אצלנו אתה תמיד אופטימי בזהירות ואומר
להרבה זמן.
בכל מקרה, הכי חשוב זה לצלול. אתה יודע לצלול? יופי, כמו שצללת
אז למטוסים. בדיוק ככה תצלול גם פה. איזו ברירה אחרת יש? אין,
מניסיון כואב, פשוט אין. זאת התמכרות, הצלילה, אתה יודע, זאת
התמכרות. יש בזה הסיכון ואתה תמיד יודע שזה מסוכן, שזה יכול
להסתיים בהתנפצות כואבת לסלעים.
וכמובן שמה שיותר כחול יותר עמוק, אל תפחד מכחול. הוא יותר
עמוק. זה מה שאמרו לי. צדקו, רק שהכחול שלי היה בצבע חום דבש
בהיר. שעות אתה יכול לצלול שם. ולהפליג בפנטזיות ולצחוק ולשמוע
אותה צוחקת אתך.
ואז אתה חושב על מה יקרה אם, וכמה אמים יש! עשרות! מאות!
אלפים! אין סוף אמים! ובסופו של דבר אתה זורק הכול לעזאזל
וצולל שוב לתוך בריכות החום דבש האלו. ואני, פנטזיונר זקן
שכמוני, כמה פעמים כאילו פנטזתי ויצא לי מזה רק כאב ראש.
אני אומר לך, תפנטז בכל הראש ותצלול הכי עמוק! תצלול פנימה הכי
עמוק, כי מה שיותר עמוק יותר כחול, ונכון שאני מברבר לך כבר
הרבה ואתה לא מקשיב לי כבר, אבל שתדע שזה הכי חשוב!

חוץ מזה, אז מה אם אני כולה מדבר על עיניים. אלה העיניים שלה.