עופרי-אור אלאלוף / אל מול |
את בגדיי שהשלתי, כאבק
שנשטף; גם אותי הים
מושיט אל החוף;
מולך אני נוצרת את חיי; עד
הרגע חיי כאוטומט, גם אני
לכל כיוון נורית; אתה היית
מטרה מטווח אפס, ואני, אל מולך
נוצרת; משילה את שאריות הגופרית, מתפוגג
לו אבק השריפה; אתה אוויר נקי, לריאה
צבועה בפחם;
אל מולך אני מוכנה לדמם; ימי נשטפים
אל חוף לא מגודר; אל מולך, גם אני
חסרת המסגרת;
23.7.07
לנדב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|