אורטל ששון / כרצותעיני |
כפעומליבי נהרתי סחפדם
להתנזהירות מגע לא ביקשתי
אך פסגות הררי משוכות לענניה
ושלג לא ילביננה החורף
כהנחיל עצמי לאבנים חלוקים
ניטוף יחדור את ליבם
אך ייבש הנחל ועציו חלולים
היתשבירות מעוזי הנבדל
כהלך ירק שורשו פירותיו
כך קבור אנוכי בין תולע
לחגב
ואין שימשכני לצוף בטני
כך נותר במחשך הנכזב
אך לא אתן את מעופי לגדוע
להמשיך להשריש קרניי אל האור
ובמקום אשאר טועהנטוע
עד אאמץ ללבי ידנוטה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|