אורטל ששון / קמחי |
בהתחדריותי להתהדר קירותיי
מוצא טיפוס קביל לשיגעגועיי
את אין מילה עת שתקתי
בחרתי להקלדייך
ואת יופייך לאותת
משלא נשמעו נשיקות בדלת
ושוב אני זקוף במישור ציפיותיי
להתהדר בדמיוני
את עיניי להתעצם
וכל השמש החורצת תריסים
ועיניים
להיתפצע בעוד שחר
ובעודי מדמם
קמחי
אין כתפי נירככת
נוחי
אין זרועי צובעה
לשם
יש שפיפותי להתביישנות
גופי
ויש עינייותי להתפגעות
ליבי
וזכר קדם לאורך
לסמא כל רע מחלונותיי
הריני קמחי
כי כך ירצין הרגע
לבואו של ארי תשוקותיי
להילחם לחמו של ליבי הרעב
הצמא
או לבואה של בת הקול
להשתמע בפן אחד
הריני לך
ואת לי מלוא עולם
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|