כל בוקר מתעוררת לאותו הסיוט.
יודעת שלרצות אותך עדיין זו טעות
אבל הראש והלב התנתקו כבר מזמן
ואני רק רוצה שוב לברוח מכאן
ולשבת על הר, לבהות בשקיעות,
לכתוב לך שירי אהבה בלילות

ואחר כך לקרוע אותם לגזרים,
לקבור באדמה החרוכה את השברים
ולהשקות אותם בסבלנות, אולי הם יתאחו,
אולי יצמח לי עץ של חלומות שנשכחו,
אולי אזכה לטעום מהפירות האסורים
ואז אקיא לאדמה החרוכה את השברים

להשקות אותם שוב, הם אולי יתאחו,
אולי יצמח לי עץ של חלומות שנשכחו
כי אולי אם שוב אקיא תימרות עשן, דמים ואש

גופי יקרוס תחתי

למנוחה שיבקש