ארז בר / אופק |
ורוח החל לנשב,
עמד זוג זקנים
על שפת הים
והחל לחשב.
שם באופק,
משהו מאתנו נסתר.
רק אחרי מותנו נדע,
כשנשוב אל עפר.
טיפות גשם החלו יורדות,
הזקנים נטשו משמרתם.
הותירו ים חשוף,
לגשם וקור
מבכה את מותם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|